לחיות בצורה ידידותית לסביבה ובת קיימא זה הרבה יותר קל ממה שנראה לנו.
העניין הוא שאנחנו רק צריכים לחשוב קצת. אנחנו רוצים להציג דרך מצוינת להיות ידידותי לסביבה ובת קיימא ועל הדרך לעזור גם לקהילה הקרובה שלך.
אוכל אפס ק"מ הוא קונספט שהופיע לראשונה באיטליה לפני מספר שנים. למי שמשתמש בשקיות בד כותנה ותיקי בד יוטה טבעיים אך זה טבעי להכיר ולנסות לצרוך מזון בדרך זו.
אוכל אפס ק"מ
אוכל אפס ק"מ הוא מזון שבעצם מיוצר, נמכר ונאכל במקום. אוכל שעבר אפס ק"מ או ליתר דיוק, פחות מ-100 ק"מ כי אפס ק"מ זו משימה ממש בלתי אפשרית, בואו נודה בזה. הכוונה היא בעיקר לפירות, ירקות, גבינות, בשר, דבש ומזונות אחרים שאינם מיוצרים בתעשייה, שאינם עוברים דרך רשתות סחר גלובליות, ולכן אין להם מרווחי רווח גדולים ואובדן איכות במהלך אחסון ארוך בסופרמרקטים. יש לזה גם היבט בר קיימא חשוב שלא ניתן לפסוח עליו - מכיוון שכמעט ואין תחבורה מעורבת (אנחנו קונים מהחנות בפינה), הסביבה לא סובלת מזיהום ישיר ועקיף. זו יכולה להיות הרכישה הכי ידידותית לסביבה שאתם עושים. בנוסף אתם תומכים במסחר המקומי ובכלכלה המקומית ומקבלים מוצרים טריים וטעימים.
לקונספט האוכל אפס ק"מ יש יתרונות ידידותיים לסביבה הרבה יותר ממה שאפשר לחשוב. זה רלוונטי גם לפיתוח בר קיימא מכמה סיבות.
קודם כל, אוכל אפס ק"מ קשור מאוד לריבונות מזון. הן למדינות והן לקהילות המקומיות צריכות להיות הזכות והאפשרויות לגדל את המזון שלהן, ולהפחית את התלות בשחקני מזון גלובליים. לאנשים יש את הזכות להגדיר את מערכות המזון שלהם.
דבר שני, מזון אפס ק"מ תומך במיני המזון הנדירים והייחודיים שיש לשמור ולא לאבד. לדוגמה, יותר מ-100 מינים של תפוחי אדמה קיימים רק באקוודור אשר ממשיכים ותומכים במגוון האקולוגי במדינה זו. דוגמה טובה נוספת למחויבות לאכילה מקומית מבטיחה גם שימור של מיני מזון נדירים, היא ברוקולי רומנסקו, הידוע גם ככרובית רומית שמקורה באזור לאציו, איטליה. מתישהו במאה ה-15, אם הרומאים היו מזניחים לגדל, לקצור ולאכול רומנסקו כל השנים הללו ובמקום זאת היו בוחרים בברוקולי מיובא, ייתכן שניצן הפרחים המדהים הזה היה נכחד.
דבר שלישי, אוכל אפס ק"מ חשוב מנקודת המבט של תיירות ומיתוג לאומי. לכל מדינה יש את האוכל המסורתי שלה, מפורסם יותר או פחות, תלוי במדינה. יש לשמור על מסורות אלו, הן למען הגאווה, הזהות והמותגים הלאומיים של המדינה, אך גם למען התיירות. אנשים נוסעים למקומות שונים, ומטרתם היא לטעום אוכל מקומי המיוצר במקום שלא ניתן למצוא במקום אחר. בתיירות לאוכל אפס ק"מ תפקיד עצום.
המקרה של איטליה
אוכל אפס ק"מ מתחיל במסירותם של האיטלקים להתמחויות מקומיות ואזוריות. איטליה מחולקת לעשרים אזורים, כל אחד עם מתכונים ומסורות קולינריות משלו. האיטלקים אומרים "Paese che vai, usanza che trovi" כלומר מקומות שונים שאתה מבקר בהם, מנהגים שונים שתמצא. אנשים מתגאים במטבח של עיר הולדתם, והזהות שזורה עמוק באוכל. הקווים בין אנשים, מסורת, משפחה ואוכל מטושטשים לרוב. משהו פשוט כמו אכילת פסטה מהסוג הייחודי לאזור , יש לו את היכולת לחבר אותם רגשית עם בתיהם, משפחותיהם ומסורות משפחתם.
כאשר אתם רואים איטלקים קוראים תוויות בסופרמרקט המקומי, סביר להניח שהם לא מחפשים את הקלוריות אלא את המקור של המוצר. בסופרמרקטים של רומא תמצאו תוויות עם "100% חלב מפרות לאציו מקומיות" ו"ביצים מלב לאציו" (לאציו היא המחוז האיטלקי בו נמצאת רומא). אם זה לא מהאזור והמחוז הרבה פעמים זה יחזור למדף.
האיטלקים גם מכבדים את מעגל הטבע, כלומר הם אוכלים עונתי. הם לגמרי בסדר לחיות בלי תותים בחורף, כי יש להם תפוחים, תפוזים ואגסים בשלים, שזה עתה נקטפו. עבורם, הטבע הוא ספק ללא רבב, ומוצרים בעונה מגדירים את המנות שלהם כל השנה. מנטליות זו גם מייתרת את הצורך ביבוא של מוצרים לא עונתיים ולכן ממזערת את הזיהום מתחבורה.
הכל מתחבר
כאשר אתם קונים תיקי בד יוטה ושקיות בד כותנה מאיתנו אתם למעשה עוזרים לפעילות כלכלית משפחתית כפרית קטנה. אנו עובדים עם ספקים קטנים ומשפחתיים בכלכותה, הודו. כאשר אתם קונים אוכל אפס ק"מ אתם עוזרים לחקלאי מקומי ולמשפחתו. בשני המקרים אתם רוכשים באופן בר קיימא ועוזר לקהילות מקומיות.
כשאתם מסתובבים עם שקיות ותיקים מבד יוטה וכותנה טבעיים עדיף ונכון יהיה שגם המזון בשקיות יהיה כמה שיותר ידידותי לסביבה וכמה שיותר מהסביבה הקרובה. אוכל אפס ק"מ.
אותו דבר עם מזונות עונתיים או מזונות טריים מיובאים. תמכו בפרנסת הקהילה המקומית שלכם במקום לרכוש מזון טרי מיובא ממקומות אחרים בעולם. אוכל עונתי ראוי לשקיות מבד יוטה וכותנה טבעיים ולא לשקיות מאל בד סינטטתי.
אם היה אפשרי לייצר תיקי יוטה וכותנה בישראל במחיר הוגן ותחרותי, אנו היינו הראשונים לעשות זאת ובכך להימנע מהיבוא המסובך והמזהם יחסית.
Комментарии